הבלוג שלנו

האי Vava'u - אם הייתי גר בטונגה, זה היה כאן

המטוס (שיצא בזמן לשם שינוי) נחת באי Vava'u בדיוק 40 דקות אחרי שיצא משדה"ת המצ'וקמק של Ha'apai, שם ביליתי שבוע מהאגדות ב-Sandy Beach Resort היפהפה.

סיפורים רבים שמעתי על האי שמושך אליו אינספור לווייתנים מסוג Humpback, המגיעים לאזור במהלך נדידתם, בדרך כלל בין החודשים יוני עד ספטמבר.
מכיוון שהגעתי ל-Vava'u באמצע-סוף מרץ, לא היו לי ציפיות גבוהות.

שומעתי (הטעות במקור) ש-Vava'u נסגר לחלוטין ב-off season.
נאמר לי שלמעט מספר עסקים בודדים שפתוחים, אין מה לחפש בו עד שהלווייתן הראשון מגיע.

שדה התעופה באי לא היה שונה במיוחד משדות התעופה האחרים של טונגה.

עם זאת, שוב התמזל מזלי להיתקל באנשים הנחמדים של טונגה, כשאחד העובדים במקום קלט אותי ופשוט חייג להוסטל שלי כדי לוודא שבאים לקחת אותי.

ההוסטל היה מרענן, בייחוד לאור העובדה שסוף סוף לאחר שבוע פגשתי חבר'ה בגילי והרגשתי כמו בטיול תרמילאים אסלי.
ב-Tongatapu חוויתי את החיים המקומיים ואילו ב-Ha'apai חוויתי את החיים ה"טובים".

הפנים הראשונות שפגשתי לאחר שהציגו בפניי את החדר החביב שלי היו הפנים של מטייל גרמני בשם אולה.
בחור קסם, בן 37, שעובד כמדריך טיולים ברחבי העולם וכצוות סיפון בעונה התיירותית. נחזור אליו בהמשך.

לאחר שעה קלה, הגיעה להוסטל בחורה גרמנייה בשם ג'נין (כן.. כמו העיר).
הקשר בינה לביני נוצר באמצעות מכרה משותפת, שזיהתה את הפוטנציאל בחיבור בין שני מטיילים לבד.

מטפסים אל תצפית Mt. Talau

הקליק היה מהיר, והחלטנו ללכת לכיוון Mt. Talau, הנקודה הגבוהה ביותר באי, המשקיפה על חלקים נרחבים ממנו.
המרחק מההוסטל הוא כ-3 ק"מ לכיוון, והצטרף אלינו חברו הטוב של האדם, הכלב של ההוסטל, פומבה.
פומבה הוא אח יקר בדמות כלב שאוהב להתלוות אל אורחי ההוסטל, וכך היה בכל פעם שיצאתי מההוסטל, לא משנה לאן.
המראות מהפסגה (10 דקות טיפוס תלול במיוחד) היו יפהפיים, וחזרנו לשם פעם נוספת בהמשך השהות באי.

בבוקר למחרת, לא מיהרתי לצאת ולטייל, וגם הגשם שהתחיל לא נתן לי מוטיבציית יתר.
בשלב מסוים ביום, אולה (המטייל הגרמני) הציע שנלך לשבת באחד מבתי הקפה הפזורים בעיר המרכזית ב-Vava'u, הנקראת Neiafu.
כאן המקום להגיד שבניגוד לשמועות, מרבית העסקים בעיר  פתוחים במהלך כל השנה, למרות מיעוט התיירים היחסי.
הגענו למזח, ובר קטן ונחמד שהיה מלא באנשים לכד את מבטנו.
מסתבר שזה היה יום הפתיחה של הבר, וכל ה"זרים" באי הגיעו לחגוג ולכבד את בעלי המקום.

ישבנו והתחלנו לשתות ועל הדרך קיבלנו גם מגש של מאפים על חשבון הבית.
 מפה לשם קפיצה לקפה נהייתה 3-4 בירות לכל אחד + 3 שעות ישיבה בבר באמצע היום.
אני קורא לזה "נפלאות הזרימה", בייחוד לאור העובדה שזה היה מאוד רחוק מהתכנון שלנו.
המילה "כן", מילת הקסם בטיול, סידרה לנו אחלה חוויה לאחה"צ נהדרים.
בשלב מסוים גם ג'נין וחברים נוספים מההוסטל הצטרפו אלינו, ונוצרו קשרים עם שאר הזרים באי, מרביתם אמריקאים ואוסטרלים.

Vava'u
הנוף מפסגת Mt. Talau

סופ"ש הגיע, זמן לצלול!

היום למחרת היה יום שבת.
לא שזה אומר משהו מלבד העובדה שסופ"ש הגיע והמקום מתעורר לחיים עד כמה שניתן.

יצאתי לצלול בבוקר עם חברת Dive Tonga, חברת צלילה חדשה באי, המנוהלת על ידי בחור אוסטרלי חביב בשם קמרון.
ביצענו שתי צלילות יפהפיות עם ראות מדהימה.
למרות שהמסכה שלי עשתה בעיות בצלילה הראשונה, אפשר לסכם את יום הצלילות הזה כהצלחה כבירה.

את המשך היום ביליתי עם ג'נין.
עם חזרתי להוסטל הסתבר לי שהיא שכרה רכב עבור שנינו, ויצאנו מיידית לטיול באזור.
חשבנו שנגיע לחופים לבנים שאפשר להיזרק בהם, אבל מסתבר ש-Vava'u אי סלעי וכך גם החופים, במיוחד בשעות השפל.
המשכנו להסתובב בין החופים בתקווה למצוא מקום נחמד להיזרק בו, ועל הדרך עצרנו במספר תצפיות נחמדות.
לבסוף, הצלחנו למצוא חוף חביב בדרום האי, וגם הגאות שהתחילה להגיע סייעה לנו בהגשמת מטרות היום.
את היום סיימנו בתצפית שקיעה נוספת מ-Mount Talau האגדי, הפעם ללא פומבה וללא צורך ללכת 3 ק"מ לכיוון.

יום ראשון הוא יום קדוש בטונגה.
הוא גרסה מוקצנת של יום שבת בישראל, רק שפה על פי חוק אסור לאף אחד לעבוד בשבת, אלא אם הוא בעל עסק הקשור ישירות לאירוח.
כולם הולכים לכנסייה והרחובות נראים כמו יום כיפור.
ג'נין הצליחה למצוא מישהו מקומי שהיה מוכן להוציא עבורינו סיור פרטי בראשון.
בפועל, הוא ארגן קומבינה שתאפשר לו להוציא אותנו לסיור, המוכר בעולם בשם Hop On Hop Off.
בקצרה, מדובר בטיול שנורקל יומי המתבצע באמצעות מעבר בין איים שונים הנמצאים זה ליד זה, כאשר בכל אחד מהם יש אתר צלילה או שנורקל כזה או אחר.

מארגן הסיור הבטיח לנו גם ארוחת צהריים בנוסף לציוד, מים וכמובן הסירה.
אתרי השנורקל היו מדהימים אחד-אחד, והיחס הידידותי של המקומיים לא פסח עלינו גם הפעם.
הם דאגו לכל מחסור, היו אינפורמטיביים והשתדלו לתת לנו את ההרגשה הטובה ביותר.

אתר השנורקל הראשון היה מערה מטורפת עם אלפי דגים וראות שלא תיאמן.
אתרי השנורקל הנוספים לא נפלו באיכותם, ולמעט ארוחת הצהריים שהייתה טעימה אבל בסיסית.
נהנו מהיחס ומתכנית היום וחזרנו סופר מרוצים.

היום, או הערב, הסתיים בבילוי מהנה ב-Basque Bar, אולי הבר הנורמלי היחיד בעיר, ובבילוי עם חבר'ה מקומיים מצחיקים ואיך לא, ידידותיים להפליא.

Vava'u
עולם קסום מתחת למים
Vava'u
ה-צוות של הסירה (ללא המדריך) - כמה בסיסי, ככה כיף!
להרגיש כמו מקומי ב-Vava'u

יום שני היה יום של קרוז, וההתרגשות באי הייתה בשיאה.
ספינה עצומה עגנה בפאתי Vava'u ו-2000 תיירים לבנבנים מאוסטרליה/ניו זילנד/ארה"ב.
כמו תיירים למופת, הם ירדו עם בגדים מוגזמים, כובעים רחבים וכוויות שמש ושטפו את רחובות Neiafu.

זאת הייתה הזדמנות משעשעת עבורי להרגיש סוף סוף כמו "מקומי" ולא כמו "תייר".
קשה להיקרא מקומי אחרי 5 ימים, אבל עצם זה שידעתי 5 מילים בשפה המקומית והכרתי באופן בסיסי מספר אנשים מקומיים, נתנה לי הרגשה טובה שהתבטאה בהכוונת האורחים המבולבלים ברחבי העיר.

בשלב הזה, לא הרגשתי צורך לחקור עוד מקומות באי.
הספיק לי לקום בבוקר בניחותא, לקפוץ ל-Mango Cafe לצהריים, לחזור להוסטל לקצת עבודה ומנוחה ומשם בחזרה ל-Mango Cafe לארוחת ערב, שבד"כ נהייתה שולחן גדול של נבחרת כל-העולם.

ב-Neiafu הרגשתי שאני יכול להישאר לתמיד.
הרוטינה הזאת התאימה לי מאוד, בייחוד כי הכרתי אנשים חדשים ומעניינים בכל יום.
בניגוד לאיים האחרים, שהיו עבורי נקודות קיצון (כל אחד בדרכו), כאן מצאתי איזשהו Comfort Zone שאפשר לי להרגיש מאוד בנוח במקום שלי.

עניין הלווייתנים אפילו לא הפריע לי.
לא אשקר שקיוויתי שאולי יצוץ לו איזה לווייתן שהלך לאיבוד, אבל גם המקומיים הסכימו שבעונה התיירותית המקום נהיה עמוס ודביק.
הם מעדיפים את עונות הביניים והעונה החלשה, שאפשר באמת לצאת החוצה וליהנות מאווירה ייחודית בלי כל הטררם התיירותי המעיק.

גם ההוסטל שהייתי בו, Portwine שמו, היה מצוין ואפשר את ההכרות עם מטיילים נוספים.
למעט תקרית מעצבנת עם בעלי ההוסטל, אדם זעפן ורגזן, השהות עברה בנעימים, ואני בהחלט ממליץ על המקום.

היום וקצת האחרונים שלי ב-Vava'u עברו עם הרבה גשם ומעט פעילות.
זו הייתה הזדמנות מצוינת להשלים פערים מבחינת עבודה, ובעיקר לתכנן את פיג'י, היעד הבא והאחרון שלי לפני החזרה הביתה.

עוד ניסיתי להקדים את הטיסה ב-24 שעות לאור מזג האוויר ולאור העובדה שקצת מיציתי את השהות באי.
במהרה הבנתי שזה לא יקרה ופשוט צריך לנצל את הזמן למנוחה ולסגירת פערים ומשימות, וכך היה.

Vava'u
הנוף המדהים מ-Cafe Mango

סוף דבר - הזמן להיפרד מטונגה

פרק טונגה הסתיים לו בהצלחה – שבועיים של חוויה אדירה במקום שהתיירות המערבית עדיין לא קלקלה את המקומיים.

הם לא ירדפו אחריכם בשביל עוד 5 דולר ויעדיפו לסיים לעבוד מוקדם ולא להתחנף לעוד לקוח.
זה לא מעיד על עצלנות, אלא על חוסר מודעות מסוים, ובעיניי זה מעיד על כך שיש דברים חשובים יותר מכסף עבורם.
יש שוני אדיר בין 3 האיים ששהיתי בהם, ואני שמח שיצא לי לחוות מכל סוג, גם אם לא כל חוויה הייתה בינגו מטורף.

למדתי (שוב) להעריך את אורח החיים הבסיסי והצנוע של תושבי הפסיפיק.
למדתי להסתפק במה שיש (בעיקר באי הראשון), ליהנות מהבתוליות והשקט כשאפשר (באי השני אבל גם בשלישי) ולהתחבר למקומיים האדירים.
הכי חשוב, למדתי מהם דבר או שניים על חברות, אחווה ואכפתיות.

טונגה היא יעד שאיני יודע אם אחזור אליו במתכונתו הנוכחית.
אני צופה שהוא יהפוך ליעד מתויר בעוד מספר שנים, בדיוק כמו שפיג'י הפכה להיות ובדיוק כמו שמקומות כמו ונואטו וסמואה הופכים להיות.
בראייה לאחור, אני שמח שיצא לי לבקר במדינה שנמצאת רק בשלבים הראשונים של ההתפתחות המסחרית שלה, ומחכה לימים שבהם אספר שאני טיילתי בטונגה עוד לפני "מה שנהיה ממנה".

Malo Tonga, היה מדהים!

 

לקריאת החלקים הקודמים:
חלק 1
חלק 2
חלק 3

Vava'u
זכרונות מיום הפתיחה ב-Dancing Rooster, אחד הברים באי

לראש העמוד

נשארים מעודכנים!

רוצה לקבל המלצות, טיפים ועדכונים לפני כולם?
מומלץ בחום להצטרף לרשימת התפוצה של אתר המטיילים לאוסטרליה וניו זילנד.

אנו נשלח לך את המידע הכי מעודכן שיש!
מבטיחים לא לחפור ;-)

שליחת הטופס מהווה את הסכמתי לקבלת דיוור מאתר ״אוסטרליה וניו-זילנד״