הבלוג שלנו

Mount Richmond - לא רק טרקים לפי הספר

ניו זילנד.
מדינה שבה יש יותר טרקים מכבישים, ובכללי יותר טבע ממגע יד אדם.
קלאסי לאלו שאוהבים לנשום אוויר נקי, לטייל במסלולים מרהיבים, וליהנות מנופים מדהימים שאין להשיג בשום מקום אחר.
בניו זילנד התפתחה תרבות טרקים ענפה.
ליתר דיוק, אלפי טרקים בדרגות קושי ואורך שונות, שמהפנטים את הדמיון ומחזקות את שרירי התאומים.
זה מתחיל בעשרת ה-Great Walks וממשיך בטרקים שמפוזרים לכל אורך המדינה.

הכל התחיל בעלון מידע שמצאתי באחד ממרכזי המבקרים על טרק לפסגת Mount Richmond.
הפסגה היא חלק מטרק ארוך יותר, אבל בתור חובב פסגות מושבע החלטתי להגיע עד לבקתה ולחזור.
הימים הם סוף חודש מרץ-תחילת חודש אפריל.
מזג האוויר משתנה לרעה, ועל כל יום שמש מגיעים שלושה גשומים.

באותה תקופה שהיתי בצפון האי הדרומי, באזור בלנהיים (Blenheim), עיר מנומנמת בסמוך לעיירת המעבורת פיקטון (Picton).
לאחר חוויה מוזרה מאוד אצל מארחים מקומיים, יצאתי בשעת בוקר מוקדמת לעבר טרק Mount Richmond.
כדי להגיע אל נקודת ההתחלה, יש לנסוע בדרך הנקראת North Bank Road שעוברת מצפון לנהר בשם Wairau.

הנהר נמתח לאורך כביש 63 המוביל מהחוף המזרחי לחוף המערבי שלי האי.
הנסיעה לתחילת הטרק אורכת כ-33 ק"מ, או 45 דקות, כאשר מצד ימין נפרס לו רכס ההרים של הפארק.
לא קל לזהות את הפניות, אבל השתמשתי בעלון שהורדתי מהאינטרנט וידעתי שאצטרך לפנות לאחר 5-6 פניות.
הדרך למעלה הייתה תלולה והתפתלה לכל אורכה, כאשר בין לבין עברתי נחלים קטנים (אפילו יצאתי מהאוטו לבדוק), וחששתי לשלומה של הניסאן השכורה שלי, שעד עתה הוכיחה את עצמה כנינג'ה לא קטנה בכלל.

השארתי את הרכב וקיוויתי שהוא יישאר באותה פוזיציה גם בחזור.

Mount Richmond
השלט המבשר את הכניסה לטרק. מימין, שביל הגישה.

מתחיל לטפס למעלה

תחילת טרק Mount Richmond בחניה שנקראת Jubilee Flat עם שלט קטן שמסמן את תחילת הדרך.
מכירים את זה שמתחילים את הדרך בעלייה תלולה ומקללים שבכלל התחלתם את הטרק? אז כפול 10.

עלייה תלולה מהגיהנום קידמה את פניי ונמשכה נצח, או במונחים אמיתיים כשעה שלמה.
ההליכה בסבך ובבוש הניו זילנדי היא לא הפעילות המועדפת עליי, אך היה לי ברור שכדי לנשום אוויר פסגות, צריך לסבול קצת את הלחות של היער.
בסוף העלייה המייגעת הגעתי לתצפית הראשונה, שלא אכזבה וסימנה לבאות.
סוף סוף ניתן היה לראות קצת נוף, ולמרות העננות, זה היה שווה את הרגע.

הדרך התפתלה לאורך הנחל ובתוך היער, ולאחר שעה נוספת התגלתה לה בקתת Richmond Saddle המכילה 8 מיטות.
הלכתי ובדקתי את ה-Visitor Book, הספר בו כל מטייל חותם כאשר הוא מגיע לבקתה, וגיליתי שני דברים משמעותיים:
1. אני המטייל היחיד שעושה את המסלול ביומיים האחרונים.
2. אני הישראלי היחיד שחתם בספר הזה מאז 2008, וכנראה הישראלי היחיד שעשה את הטרק הזה, ולתפארת מדינת ניצן!

אחרי עצירה קצרה למנוחה ומילוי המצברים, כאשר אני לבד לגמרי בבקתה, התחלתי בהליכה לכיוון החלק האחרון – פסגת Mount Richmond!

Mount Richmond
בקתת Richmond Saddle. בקתה קטנה ומיושנת, אך מספיקה בשביל מנוחה.

הטיפוס לפסגת Mount Richmond

קו אלפיני הוא קו דמיוני מעל 1500 מטרים, בו משתנה הצמחייה מיער סבוך לשיחים נמוכים, ומשיחים נמוכים לבולדרים ואבנים מתדרדרות שמקשים על הטיפוס לגובה.
מזג האוויר מעל הקו האלפיני משתנה בן רגע, ועלול לגרום בעיות קשות לאלו שמטיילים ללא ציוד מתאים.

אני כבר חוויתי פעמיים כאלו במהלך הטיול, אבל בראש של מטייל שכבר חווה את הסיוט של העלייה עד הבקתה, הייתה לי מטרה אחת והיא לעלות לפסגת Mount Richmond.
מצד שמאל של הבקתה, ברכס הסמוך, התנחל לו ענן גדול ואפור, וידעתי שאם הוא יחליט לקפוץ רכס אחד ימינה, אני בצרות.
בכל זאת, החלטתי להתחיל לטפס למעלה לפסגה, מרחק של שעה-שעה וחצי מהבקתה.

יצאתי מהיער והגעתי לבולדרים, שם הסימונים נגמרים והדרך מסומנת בעזרת Poles בלבד, שנועדו לבלוט בשלג.
בפסגה חיכו לי רוג'ום אבנים (מערום אבנים), טריג (משולש המסמן על הפסגה) ומחסה פתוח שנועד ככל הנראה להגן מרוח בעיקר (כי לא היה לו גג).
הנוף מהפסגה – מושלם!
כל העמק פרוס לפניי, אבל הצד השני – אלוהים ישמור.

הענן האפור מהרכס הסמוך החליט שנמאס לו, והתחיל להתקדם לעבר הפסגה, מכסה כל מה שנקרה בדרכו, ולמעשה מגביל את טווח ראייתי למטרים בודדים.
לרדת למטה לא הייתה אופציה, ומצאתי את עצמי תקוע על הר בגובה 1760 מטרים, עם חטיף אנרגיה, סנדוויץ' ומים שמספיקים אולי לירידה למטה.
הרוח התחזקה וגשם קל החל לרדת.
.התחלתי להיכנס לתוך נקודת המנוחה המאולתרת שהוקמה במקום, ולחכות עד יעבור זעם

טרקים בניו זילנד
הענן הסורר מתקדם לעברי תוך כדי טיפוס למעלה.
טרקים בניו זילנד
וככה זה נראה אחרי שהוא התיישב על הפסגה.

חייב למצוא פתרון ומהר

אין הרבה ברירות, צריך להיכנס למחסה ולהמתין. אבל כמה? שעה? שעתיים? כמה שצריך…
מכשיר לווייני לא היה לי, אז החלטתי לפתוח את הטלפון, ולתדהמתי (ומזלי), הייתה קליטה!
לקחתי את הצ'אנס והתקשרתי לאחותי, למרות שהשעה הייתה 03:00 בבוקר שעון ישראל.
השיחה הייתה קצרה ועניינית, ועיקרי הדברים היו: "אם אני לא יוצר קשר תוך 24 שעות – תזמיני חילוץ"

תוך כדי שאני מנסה להעביר את זמני ומקווה שהענן יסתלק, התחלתי לחפש עוד אנשי קשר שאולי יהיו מחוברים בשעה כזאת.
חבר טוב מהצבא ענה לי והשיחה התנהלה ככה:
"מה קורה?", שאלתי
"בסדר, בשמירה, מה איתך?", ענה החבר ולא הבין מאיפה נפלתי עליו.
"בסדר, תקוע על פסגת הר בניו זילנד…", השבתי, ומהצד השני נשמע צחוק מהול בחשש.

החלטתי לקחת את הסיכון ולרדת מ-Mount Richmond תוך כדי שאנחנו מדברים.
לפחות שמישהו יידע מה קורה איתי ב-Live.
לאחר דקה-שתיים של שיחת מה העניינים, ולאחר שעה שלמה שאני תקוע על ההר, החלטתי לרדת בזהירות, עם טווח ראייה כמעט אפסי.
נקטתי ביתר זהירות, והשתמשתי בידיים ובישבן כדי לדרדר את עצמי כלפי מטה, משתדל לעקוב אחרי ה-Poles  ככל שניתן.
הענן לא התפזר, אבל ככל שירדתי למטה יצאתי מהמרכז שלו, ובשלב מסוים הראות השתפרה והצלחתי לעקוב אחרי ה-Poles שהובילו אותי כל הדרך ליער ולבקתה.

כשאני מנסה להירגע מהחוויה המטלטלת שזה עתה עברה עליי, בידיעה שיכולתי להיתקע שם עוד שעות רבות, התחלתי לרדת בחזרה לרכב, בשעה וחצי איחור.
הדבר האחרון שרציתי זה לצאת מהפארק בחושך, ואם לא להיתקע ברגל, אז להיתקע ברכב, שזה לא פחות גרוע לאור השילוט הבעייתי והדרך המשובשת למטה.

העלייה התלולה הפכה לירידה תלולה, מה שהקל עליי לרדת בשיא המהירות למטה ולחזור לרכב, שלמרבה המזל לא נפרץ, מהסיבה שאף אחד פשוט לא חשב להגיע ולעשות את הטרק באותו יום.
לאחר שחזרתי לכביש, עצרתי את הרכב בצד והתבוננתי שוב ברכס ההרים, שעתה התכסה בעוד ענן עוד שניים.

הנוף מהפסגה לצד השני, כאשר הענן מאחוריי.

סוף טוב הכל טוב

עיכלתי את מה שעברתי, זה עלול היה להיות הרבה יותר גרוע!
הרגשתי טוב עם עצמי.
מצד אחד שוב עשיתי שטות, שאני בהחלט לא ממליץ לעשות (בדיעבד).
להיכנס לבד לטרק שאין בו נפש חיה, לטפס לפסגה כשענן מאיים להתקרב אליה וכל זה ללא ציוד חילוץ מתאים – לא חכם בכלל!
מצד שני, עוד חוויה לאוסף, עוד התחשלות פיזית ומנטלית וסיפור שלא יישכח.

אני ממליץ בחום לחפש את הטרקים האלו, הטרקים שאף אחד לא מכיר בשם, אבל מייצגים בעיניי אותנטיות וחיבור עז לטבע.
הטרקים האלו הם הסיבה שהגעתי לניו זילנד.
זהו אותו טבע שמגיעים אליו לעיתים רחוקות ולכן הוא כל כך בתולי ומרהיב.

הרדיפה אחרי טרקים מסוימים היא מובנת מחד, ומאידך ההיצע כל כך מרשים שאין טעם להילחם על מה שכבר קיים אלא רק ליהנות ממנו.
מידע נוסף על הטרק ניתן למצוא במדריך הטרקים – לכניסה לדף הטרק.

צאו לטייל בניו זילנד, תיהנו ותשמרו על עצמכם!

Mount Richmond
רכס ההרים כפי שנראה מכביש הגישה לטרק, אחרי שירדתי ממנו.

לראש העמוד