הבלוג שלנו

אולורו - סלע המחלוקת

התחלנו את הטיול שלנו אלפי קילומטרים משם, נסענו והזענו בחום הכבוד ובשמש היוקדת, והגענו עד לסלע המפורסם בעולם, Uluru, הסלע האדום, הסלע הגדול ביותר על כדור הארץ, ואז… We kindly ask you to give up for Uluru climbing.

מה עושים?

אני אתחיל מהסוף – אנחנו החלטנו לא לטפס.
אולי עניין של קארמה, אולי עניין של הרגשה פנימית, אבל בשבילנו הטיפוס על אולורו תמיד יישאר בגדר חלום שלא מומש.

עם זאת, על השביל הצר והתלול שמוביל לפסגת הסלע האדום טיפסו באותם רגעים עשרות אנשים.
למעשה, מאז החלו הטיפוסים, הגיעו לפסגת הסלע (בערך 450 מטרים מעל מגרש החנייה) מאות אלפי בני אדם, חמושים במצלמות ובמקלות סלפי.

אולורו הוא אתר קדוש לאבוריג'ינים, הילידים באוסטרליה, שחיים על האדמות הללו אלפי שנים.
לפני כ-250 שנה, הגיע האדם הלבן מיבשת אירופה ובמילים יפות, גזל, בזז ורמס כל זכר לתרבות המקומית.
זו אולי הייתה דרכם של הבריטים, ששאפו להנחיל את מרותה של הוד מעלתה על כל פינה בגלובוס, אבל גם מסר של עליונות והנחלת התרבות הבריטית.

אין לי כוונה להיכנס כאן להיסטוריה העמוקה של יחסי האבוריג'ינים-האדם הלבן באוסטרליה, אבל אין ספק שנעשה כאן עוול לילידי המקום.
כיום, מנסות הרשויות באוסטרליה, וכמותם גם התושבים, "לכפר" על מה שעוללו אבותיהם.
נוצרה באוסטרליה (כדברי המקומיים) תרבות של פוליטיקלי-קורקט במובן המאוס והמגעיל של המונח, מעין תחושת אשמה שלא נגמרת לעולם.

לאחר 3 ימים באזור, ומספר מפגשים עם התרבות האבוריג'ינית והילידים עצמם, הגעתי למספר תובנות שבעזרתן הצלחתי למנות סיבות לטפס על אולורו וסיבות לא לטפס על אולורו.

כאן חשוב לציין שהתרבות האבוריג'ינית היא לא התרבות הכי מובנת שיש.
מקריאה מדוקדקת של המידע באתרים השונים ובמרכזי המבקרים האבוריג'יניים עצמם, הם לא מעוניינים כל כך לחשוף את יסודות התרבות שלהם.
הם מציינים מפורשות בכל מקום שהם בעלי האדמה, שהאדמה נגזלה מהם, ושעכשיו נעשים מאמצים להשיב אותה לבעלים המקוריים.

אולורו
בסיס סלע אולורו, ברקע מטפסים לפסגה

למה כן לטפס?

אתר תיירות

אולורו הוא אתר תיירותי חשוב מעין כמוהו.
למעשה, הוא עומד בשורה אחת עם בית האופרה בסידני ושונית המחסום הגדולה, שהם ללא ספק אתרים פופולריים וידועים ברחבי העולם.
אנשים מגיעים מכל קצוות תבל כדי לטפס אל ראש הסלע, ויש כאן תעשייה שלמה שמרוויחה ממנו כסף (והרבה).
כפי שציינה גולשת מאוכזבת שהעלתה ביקורת לאחד האתרים: "אפשר לקפוץ ממטוס מעל אולורו, לרכוב על גמל ליד אולורו, לנסוע על סגווי מסביב לאולורו ולשלם רק כדי לראות את אולורו.
אז לטפס עליו אי אפשר?"
נדמה לפעמים (ואת זה אני כותב בעודי יושב באתר הקמפינג היקר להחריד של אולורו) שכסף הוא הדבר היחיד שמעניין כאן את הרשויות, ואף שמעתי שמועה שבעתיד פשוט יגבו כסף על הטיפוס במסווה של "שימור".

האבוריג'ינים המודרניים

האבוריג'ינים אינם מכבדים את האדמה שהם גרים עליה.
אני אולי קצת מרחיק לכת ומכליל, אבל מי שטייל באוסטרליה, נחשף לבעיית האבוריג'ינים.
אני, בניגוד לאוסטרלים, לא מחויב לפוליטיקלי-קורקט שלהם, ורואה את הדברים מזווית שונה.
כפי שנאמר, "אורח לרגע רואה כל פגע".
האבוריג'ינים חיים בקהילות במרכז, מערב וצפון אוסטרליה.
מרבית (וכאן אני משתדל לא להכליל) הקהילות הן קהילות נחשלות ונכשלות, ובתוכן חיים תושבים שמקדשים את תרבות העוני וההזנחה.
האדמה מלוכלכת, הבתים מתפרקים, הגרוטאות נערמות אחת על השנייה, וברחובות הזבל חוגג.
זה עוד לפני שנכנסים לעניין התרבות עצמה, שדוגלת בערכים שמרבית הקהילות מזמן לא מאמצות – חלק גדול מהם התמכרו לסמים, אלכוהול וסיגריות וקיימת בעיה של השמנת יתר.
אז למה שנכבד את האבוריג'ינים אם הם בעצמם לא מכבדים את הערכים שעליהם בנויה התרבות שלהם?

אולורו
מפל שנוצר בסלע, חלק מ-Mala Walk, הליכה בבסיס הסלע
חודש אחרון לטיפוס

הטיפוס ייאסר החל מחודש אוקטובר 2019.
למעשה, ראינו בדרכים לא מעט אוסטרלים שנוסעים שעות וימים כדי לטפס על הסלע בפעם הראשונה/אחרונה לפני שזה לא יהיה אפשרי יותר.
יש כאן פן טיפה אגואיסטי, אבל מי אני שאשפוט אותם?
אם מחר היו סוגרים את הריף באילת לתמיד, כנראה שגם אני הייתי רוצה לרדת פעם אחת לצלול שם כדי לראות איך זה נראה.
מה עם כל התיירים שטסו לסוף העולם? ממש להגיע לבאר ולא לשתות ממנה.
אנשים רוצים להגיע ולטפס כל עוד אפשר, והוציאו לא מעט כסף עבור זה.

האדמה היא של כולם.

האדמה שייכת לכולם

האדמה היא של כולם.
לך תספר לאתאיסט שיש אלוהים.
נכון שיש תרבות אבוריג'ינית, ונכון שמנסים לתקן פה איזשהו עוול במסווה של הומניות והבנה, אבל מי החליט שהאדמה הזאת שייכת למישהו? למה היא שייכת לאבוריג'ינים ולא לטבע?
ומה ההבדל בין טיפוס בשנות ה-50 של המאה ה-20 לבין טיפוס בשנות העשרה של המאה ה-21?
אנשים רבים מגיעים לכאן לטפס כעיקרון, כי הם מאמינים שלאף אחד אין בעלות על הסלע האדום.
אנשים רבים מאמינים שתיקון עוול, ולא משנה איזה ובאיזו עילה, לא מצדיק פגיעה קולקטיבית במשהו ששייך לכולם.

אולורו
סלע אולורו, הסלע האדום

למה לא לטפס?

כבוד למסורת ולתרבות

אנחנו אורחים לרגע במקום שגרים פה אנשים כבר אלפי שנים.
דורות שלמים גדלו על הסלע האדום, התחנכו לפיו עקרונות מסוימים, ולמדו מה מותר ומה אסור על פי אקסיומה מסוימת.
באו אנשים סקרנים לפני כ-100 שנה, ראו נוף יפה והתחילו להשתמש בו למטרות תיירות.
דמיינו שהייתה אומגה מראש מסגד אל אקצה, או טיפוס קירות בכותל המערבי.
איפה דבר כזה היה עובר?
כמו שלנו יש סמלים, גם לאבוריג'ינים יש סמלים משלהם, ועלינו לכבד את זה גם אם זה לא מתיישר עם התפיסה שלנו או פשוט לא נוח לנו.

טיפוס מסוכן

הטיפוס מסוכן ותלול – עד כה נהרגו כ-40 מטיילים בניסיון להעפיל לפסגת הסלע.
אמנם כיום יש מעקות ברזל, אבל זה לא מונע מאנשים לעשות מעשים מטופשים ולפגוע בעצמם בסופו של דבר.
מוות באולורו כתוצאה מנפילה יכול לפגוע אנושות במוניטין של המקום ולגרום להגבלות שונות (נניח לרגע שלא היו סוגרים אותו בלי קשר) שיפגעו קולקטיבית בכל מי שמגיע לראותו.

אולורו
שביל הטיפוס לאולורו
כי ביקשו

נעזוב רגע את העיקרון של סעיף 1 – קדושה, מסורת וכדומה.
יש בקשה מפורשת לא לטפס, אז למה בכל זאת לטפס?
הסיבה לא חייבת להיות הגיונית או חשובה, רק כי ביקשו.
הסגירה לא מוסכמת על כולם, אבל בסוף צריכה להיות איזו שהיא התחשבות בבקשת המקומיים, וזה מספיק.

לא חייבים להסכים

השאלה האם נכון או לא נכון לסגור את הסלע לטיפוס היא כנראה שאלה שלעולם לא תהיה עליה תשובה חד משמעית – ככה זה כשמערבבים רגש, דת, תרבות וקצת אגו.
זה יהיה לא נכון לשפוט את אלו שכן עולים למרות הכל.
באוסטרליה מתנהל ויכוח מר ומטפסים מואשמים בעוון חוסר התחשבות משווע ואגואיסטיות.
אנחנו את שלנו החלטנו, ואולי נגלה שהסגירה נעשתה מטעמים לא ענייניים, אלא מרצון לעשות עוד כסף, אבל זה מה שהוחלט.

נחכה ונראה כיצד התיירות באזור תושפע כתוצאה מהסגירה, ואולי דברים ישתנו בהתאם למצב התיירותי באולורו בימים שלאחר סגירת הסלע למטפסים.

לראש העמוד